הגירוש לדרום סודאן ממשיך

על-אף המצב הקשה במדינה הצעירה, ועל-אף שהגירוש המסיבי בשנת 2012 גבה קורבנות בנפש, משטרת ההגירה ממשיכה את התעמרויותיה במוחלשים שבמהגרים.

הפגנת הקהילה הדרום-סודאנית לפי הגירוש. צילום" עיתון 'מגפון'

משפחת דינקה (כל השמות בפוסט בדויים לשמירת פרטיות וביטחון המשפחה) הגיעה לישראל לפני כשבע שנים, בעל אישה וחמישה ילדים.

המשפחה קיבלה הגנה קבוצתית, ככל הסודאנים. ההורים עבדו קשה לפרנס את ילדיהם וחיו בשקט יחסי. יחסי, מכיוון שאחת מן הילדות נולדה עם מחלה קשה, אשר פוגעת בתפקודה. ההורים קיבלו סיוע מן הארגונים, ביטחו את בתם בביטוח בריאות, וטיפלו בה בהתאם להנחיות, תוך שהיא מתקדמת עד כמה שניתן בהתחשב במצבה. כך היה עד לפני שלוש שנים.

ביולי 2011, לאחר משאל עם שנערך בקרב התושבים, הכריזה דרום סודאן על עצמאות מן הרפובליקה של סודאן והפכה ליישות מדינית נפרדת. על-אף השמחה על העצמאות המיוחלת, על המדינה היה להתחיל ולהתמודד עם מציאות קשה. במהרה היא הפכה לאחת מבין המדינות העניות ביותר, וחסרות המשאבים, ומלבד עבודה על פיתוח נאלצו התושבים להתמודד גם  עם מלריה ומחלות אחרות, רעב ועוני.

בשנת 2012 הודיעה ישראל כי כל תושבי דרום סודאן היושבים בה יגורשו, זאת על-אף שמדינות רבות האריכו את ההגנה על אוכלוסיה זו בכדי לתת למדינה החדשה הזדמנות להתרומם על רגליה. אולם שר הפנים דאז אלי ישי ראה באופציית הגירוש שנפלה לידיו הזדמנות פז להוכיח את עוצמתו ונחישותו, ולא וויתר. במשך כמה שבועות עלו מאות משפחות ובודדים על מטוסים שיקחו אותם למדינה החדשה. עשרות בודדות נשארו בישראל, ובהם המקרים הקשים ביותר של חולים ונכים שחששו להחמרה בבריאותם אם יעזבו.

משפחת דה-בול מערד, ששניים מילדיה- נוח בן ה-3 וחצי וניאן בן ה-9 חודשים- מתו לאחר הגירוש. צילום: מורן מקמל

ביניהם הייתה גם משפחת דינקה, אשר חששה מאוד לעתידה ובריאותה של בתם החולה, ופנתה לעורך דין בכדי שיסייע להם להשאר בארץ. עורך הדין השיג להם הגנה זמנית מגירוש, והם המשיכו בחייהם. הכל היה קצת קשה יותר, תקופה ארוכה הם היו ללא אשרה, וגם כשקיבלו כזו היא לא אפשרה להם לעבוד. בשלב מסויים הם הודיעו לעורך הדין שאין ביכולתם לשלם לו יותר, והוא הפסיק את הטיפול בהם. האשרה שקיבלו הסתיימה, וההורים נותרו ללא הגנה.

ביום ראשון השבוע הגיעו פקחי ההגירה לביתם של משפחת דינקה. אל מול עיני הילדים הבוכים את עצרו את אב המשפחה, ולאחר שכלאו אותו בגבעון הודיעו לו שבתוך יומיים יגורש. יש להבהיר – בסודאן ישנו משבר הומניטרי קשה ומתמשך. מלחמת האזרחים שפרצה שם בדצמבר 2013 גבתה מאות אלפי קורבנות בנפש, ועל-אף שיפור מה במצב עדיין לא הסתיימה לחלוטין. לא ברור מדוע לא קיימת שוב הגנה קבוצתית,או לפחות מדיניות זהירה מאוד ביחס לאנשים בסיכון כגון נשים, ילדים וחולים.

צילום: שירז גרינבאום, אקטיבסטילס

היום, התקיים דיון בבית-הדין לביקורת משמורת בכלא גבעון, והשופט הורה לשחרר את אב המשפחה. האיומים של עובדי ההגירה כי יועלה על מטוס בתוך יומיים שוגרו "על אוטומט", לא היה להם כל בסיס, וגם לא למעצרו. המדינה מודעת היטב למצב בתו הקטנה, לכן מדוע היה צורך להפחיד משפחה שלמה ולגרום לכאב וסבל מיותרים? תשובות ממשרד הפנים לא ניתן היה לקבל, שכן נציגיהם לא טרחו להגיע לדיון בגלל חג הפורים, ובשביל לתת להם הזדמנות לערער על ההחלטה עם תום החג, ימתין האב לשחרור עד יום ראשון. אז ייגשו בני המשפחה כולם למשרד הפנים להגיש בקשה הומניטרית. עבור בקשה זו על כל אחד מבני המשפחה לשלם 180 ש"ח, סה"כ 900 ש"ח, למשפחה שאסור לראשיה לעבוד כבר חודשים ארוכים. את המשפחה מלווה במסירות חנה רז, והיא גם תסייע להם בתשלום. אם יש מי שמעוניין לתרום ולהשתתף בעלות הבקשה ניתן לפנות ישירות אליה: https://www.facebook.com/hana.raz

על זרים, נימוסים וביקורים ליליים

ביום שבת האחרון, צוין ברחבי העולם יום הולדתו ה 92 של נלסון מנדלה. גם בישראל צוין התאריך במועדון בדרום תל אביב, שם נערכה מסיבה בסימן מאבק בגזענות.
בין המארגנים של המסיבה המוצלחת הייתה גם נירית בן ארי. למען הגילוי הנאות אציין כי נירית היא חברה לחיים ולדרך. כשעה לאחר ששבה הביתה מן המסיבה, ב 5 לפנות בוקר, נשמעה דפיקה על הדלת. בכניסה עמדו 3 פקחי הגירה, אשר דרשו לערוך חיפוש בבית.

הסתובב ללא אישורים

לא אלאה אתכם בפרטי המקרה, ניתן לקרוא אותם ב NRG מקומי: http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/134/589.html

מעניינת ביותר הייתה תגובתו של משרד הפנים, אשר נוסחה, ככל הנראה, ע"י סבין חדד הבלתי נלאית, דוברת המשרד ואשת שטח רגישה:

"בעקבות מידע מודיעיני מדויק, לפיו נמצא שוהה בלתי חוקי בדירה ברחוב הקישון בתל אביב, הגיעו צוותי יחידת עוז למקום לבדיקת המידע. במקום נמצאו סימנים המעידים על אמיתות ועל מוצקות המידע ובמסגרת הבדיקה, דפקו פקחי הצוות על דלת הדירה ואחת מהנמצאות במקום אישרה לצוות להיכנס לתוך הדירה ואף נתנה הסכמתה לביצוע חיפוש במקום.

"משנוכחו הפקחים לדעת כי במקום נמצאת שותפה נוספת, אשר ישנה, ביקשו שלא להפריע לשותפה ולשמור על פרטיותה. לשם כך, התבקשה השותפה הנוכחת לגשת לקרוא לחברתה. השותפה הנוספת (גב' נירית בן ארי) החלה לצעוק לעבר פקחי רשות האוכלוסין וההגירה שיצאו מיד מהדירה והחלה להתבטא בצורה בלתי הולמת כלפיהם.

"לאור העובדה כי על פי חוק, כניסה לבית יכולה להיעשות רק עם צו או, לחילופין, בהסכמת בעל הדירה או הנמצא בה, יצאו חברי הצוות מהמקום ברגע בו התבקשו לעשות כן על ידי השותפה. במקום לא נרשם כל אירוע חריג, למעט צעקותיה והתנהגותה הבלתי הולמת של גב' בן ארי, בלשון המעטה.

"יש להבהיר, כי אין מדובר ב'פשיטה' וכי לשותפות במקום נאמר מפורשות מה הסיבה להגעת הפקחים למקום. הטענה כי לגב' בן ארי לא ידוע מה היתה עילת הגעת הפקחים למקום תמוהה ואינה תואמת את שהתרחש".

הוסגרה לרשויות ע"י שומרי חוק

מספר שאלות עולות מן הטקסט הנ"ל אשר דורשות הבהרה:

1. מהי מהותו של מידע מודיעני מדויק הקובע כי שוהה בלתי חוקי כלשהו נמצא במקום מסוים? ככל הידוע לי, המהגרים המסתובבים בארצנו אינם נושאים שלט המכריז על חוקיות מעמדם. האם משרד הפנים מחזיק פקח בכל בניין בתל אביב (בארץ?) אשר נכנס חרש לביתם של מי שנראים חשודים, בודק את מסמכיהם, ומעביר את המידע למשרד הפנים? מדוע לא משתמשים בשיטת זיהוי ודאית זו גם בתחומים אחרים בארץ? הלא כאשר אני מבקשת לקבל דואר רשום למשל, אני מחוייבת להביא ת"ז, ואם במקרה שכחתי את התעודה אני נאצלת לחזור על עקבותיי בבושת פנים. האם לא ניתן להציב פקח הגירה בכל תחנת דואר בכדי לזרז הליכים?

2. יסכימו איתי גם פקחי ההגירה, כי מועד ההגעה לביתה של נירית הוא בעייתי משהו, ולו רק מטעמים של יחסי ציבור. הלא לכותרת כזו יכול כל עיתונאי לייחל- "פשיטה על ביתה של מארגנת מסיבה נגד הגזענות". לו היה מדובר במקרה חד פעמי הייתי פותרת זאת בטעות תמימה (למרות שזה מפתיע בהתחשב בכלים המתוחכמים שבידיהם לזיהוי בני אדם), אולם גם את הפשיטה הגדולה שנערכה ב 1 באוגוסט ללכידת מהגרים ללא אשרות הם ביצעו כשעה לאחר סיום עצרת גדולה נגד הגירוש. מה שגרר סיקור גרוע עד מזוויע מבחינתם בתקשורת, ולכמות גדולה של פעילים משולהבים אשר עצרו את הפקחים בגופם. מעניין

3. אולם בעיקר עניינה אותי תגובתה של סבין להתנהגותה של נירית כלפי הפקחים: "במקום לא נרשם כל אירוע חריג, למעט צעקותיה והתנהגותה הבלתי הולמת של גב' בן ארי, בלשון המעטה". מכיוון שמעולם לא נתקלתי בפקחים המגיעים לביתי (או כל אדם נושא תפקיד אחר, למעשה) בשעה 5 לפנות בוקר ושולפים אותי ממיטתי, איני יודעת מהי ההתנהגות ההולמת לה ציפו הגברברים. מאחר וסבין כבר מיתגה עצמה כאמונה על נימוסים והליכות (ראו הלינק מעלה לטורה של סבין) החלטתי לבקש ממנה את המדריך המקוצר לחשוד בשעת לילה מאוחרת.

בהשראתו של תום והבלוג הנפלא שלו שלחתי גם אני מכתב המבקש הבהרות בנוגע להתנהגות בעת ביקור בית.

להלן הנוסח:

לכבוד: משרד הפנים

הנידון: זיהוי שב"חים וכללי התנהגות.

שלום רב,

אני פונה אליכם לאחר שקראתי על המקרה שאירע בביתה של הגב' נירית בן ארי, אשר בביתה ככל הנראה נמצאים שוהים בלתי חוקיים. מקריאת פרטי ההודעה שלכם עלו מספר שאלות אשר הייתי שמחה אם תחדדו עבורי, בכדי שאוכל למלא את חובתי האזרחית לשמירת הצביון היהודי במדינה.

ראשית, נאמר על- ידיכם כי "במקום נמצאו סימנים המעידים על אמיתות ועל מוצקות המידע". אבקש לדעת מהם סימנים אלו, בכדי שאוכל לעקוב אחר שכניי ולראות האם גם הם מסתירים בביתם אנשים אשר צריכים להיות מוסגרים לידי הרשויות.

שנית, תלונת השוטרים הייתה כי התנהגותה של נירית בן ארי הייתה בלתי הולמת בלשון המעטה. מכיוון שמעולם לא ביקרו הפקחים בביתי, והייתי מעוניינת להנעים את זמנם ככל האפשר- הרי ככלות הכל הם מבצעים את עבודתם נאמנה בשמירה על נקיון מדינתנו- אודה לכם באם תפרסמו כללים להתנהגות הולמת בעת ביקור פקחים ב 5 לפנות בוקר, בכדי למנוע אי נעימות מסוג זה.

בברכת חזק ואמץ

נועה

עידכונים בנוגע לתשובת המשרד, יימסרו בהמשך.